אתר מסעות בחיים | אילה כץ
עברית  |  English  |  
העגורים - הנצחה יוצאת דופן  |  חמישה ימים בפולין עם עדים במדים  |  מכתב לרמי, יום הזיכרון 2017  |  
 
מוזמנים לשתף :)
FacebookTwitter



מהי הנצחה? מרץ 2010  

Back
דף הבית >> אירועים, נאומים וכתבות >> מהי הנצחה? מרץ 2010
מהי הנצחה?
אילה כץ, מרץ 2010

המילה "הנצחה" מעוררת תחושה שהולכים לדבר רק על העבר, לעסוק רק באנשים שהיו ואינם עוד.
אז נכון שגם זה חשוב, לזכור מי הם היו ומה עשו, לטובת מה פעלו וכיו"ב.

אבל, לא פחות חשוב לקחת את רוח הדברים לעתיד, לראות איך לאור חייהם ולאור מותם – אפשר לבנות עתיד טוב יותר לקהילה ולחברה בישראל.

למה הכוונה?

ניר חי במקום של אהבה. הוא פעל מתוך נתינה, שאף לפתח כישורי מנהיגות ויזמות בקרב בני נוער, פעל למען שוויון זכויות לכל אדם באשר הוא אדם, פעל למען זכויות בעלי החיים, וחי מתוך אמונה שאפשר ליצור לכולנו עולם טוב יותר, מקבל יותר, מחבק יותר, חופשי יותר ...

אז איך אפשר להנציח את רוח הדברים?
יש הרבה דרכים, וכל אחד יכול לפעול, או להחליט שלא מתאים לו ...
אני יכולה לספר על עצמי, וכל אחד יכול לקחת מה שמתאים לו, או לא ...

אחרי הרצח הנורא ב 1 לאוגוסט 2009 עצרתי.
עצרתי כדי לכאוב ולהתאבל על ניר שכל כך אהבתי. עצרתי כדי להתגעגע לחיבוק שלו, ל"אימי" שלו (כך הוא היה קורא לי גם כשהיה בן 26), לשיחות הארוכות שלנו על העולם ועל הספרים, על עצמנו ועל דרכנו בחיים. עצרתי כדי להסתכל בתמונות שלו, להיזכר באהבה העצומה שהוא הביא לחיינו כשנולד, לאהבה שהלך איתה כל חייו. עצרתי כדי לכאוב את מותו וכדי לשמוח על חייו, להתחבר עם מי שהיה, עם מי שהוא.

עצרתי גם כדי להסתכל על עצמי, לנסות ולבחון מי אני, מה הערכים איתם אני רוצה להמשיך את חיי, לבחון את ההוויה איתה אני רוצה להמשיך את חיי. עצרתי כדי להסתכל סביבי, להתבונן במצוקות שראיתי בימי השבעה ואחריהם. מצוקות של בני הקהילה הגאה (ולא רק הנוער), מצוקות של ההורים, של החברה. עצרתי כדי לבחון עם עצמי אם אני רוצה לעשות משהו כדי לסייע לאחרים, אולי להקל קצת ... עצרתי, והחלטתי לפעול בתהל"ה (עמותה לתמיכה בהורים של לסביות, הומוסקסואלים, טראנס ובי) ועם הקהילה כדי לסייע ביצירת שינוי. שינוי שבא ממקום של אהבה, פתיחות, חמלה. שינוי מתוך אמונה שכל אחד מאיתנו שונה ומיוחד, ייחודי. שינוי מתוך אמונה שכולנו בני אדם ...

במהלך החודשים האחרונים התהוו פרוייקטים אשר הנציחו / מנציחים את זכרו של ניר:
כנס בבינתחומי בהרצליה "בזכות הסובלנות, בגנות האלימות"; הצעה לתיקון חוק ההסתה ע"י ח"כ ניצן הורוביץ (על-פי הצעת החוק, האיסור בחוק העונשין על הסתה לגזענות יכלול גם הסתה כלפי ציבור בשל דת, מוצא עדתי, נטייה מינית, או היותם עובדים זרים. על-פי החוק הקיים, ההגדרה לצורך הסתה כוללת רק צבע עור, גזע, או מוצא לאומי-אתני); יזמים צעירים בגבעתיים. הוקם "הפורום הגאה למעורבות חברתית והידברות" לזכרו של ניר כץ ז"ל במרכז הבינתחומי בהרצליה, ועוד.
נולדו גם רעיונות לפרוייקטים אפשריים, כמו פיתוח מנהיגות בקרב הנוער בכלל, והנוער הגאה בפרט, פינת ישיבה לנוער בגן מאיר ועוד.

אבל מעבר לדברים הגדולים, היותר ממוסדים, ואולי הכי חשוב, זה מה שכל אחד יכול לעשות גם לבד "להעביר את זה הלאה".
לראות, כל אחד במקום בו הוא נמצא, מה הוא יכול לעשות למען מישהו אחר, מתוך אהבה, עם חמלה.
לפעמים זה פשוט להיות שם בשביל האחר, להקשיב, להיות נוכח.
לפעמים זה לעזור בעצה, או בפתיחת המחשבה לעוד אפשרויות.
לפעמים זה ללמד משהו, לסייע ללמוד משהו חדש.
לפעמים זה לכתוב מחשבות, רגשות, הירהורים ולהעלות לרשת, כי במישהו זה ידע, על מישהו זה ישפיע.
לפעמים זה לצייר, לנגן, ליצור ...
בעיני, מקום של הנצחה הוא לא מקום קודר ואפל של עצב, בכי וכאב שמסתכל רק על המקום של ה"אין", שמסתכל רק על רגע הרצח, נורא ככל שיהיה.
בעיני מקום של הנצחה הוא מקום של חיים, מקום של המשכיות מתוך אהבה לחיים, מקום בו כל אחד מתבונן בעצמו ובאחרים, וחי עם האמת שלו בעולם, מתוך כבוד לשוני, לאמת של האחר.
הנצחה בעיני היא לכבד את החיים, לכבד ולהוקיר תודה על ה"יש" ועל האהבה. הנצחה לניר, בעיני, היא יצירת מקום של העצמה אישית, קהילתית וחברתית.
ואם אני מכירה את הבן שלי, זה מן הסתם מה שהוא היה רוצה.

 פורסם לראשונה בבלוג הרשמי של הבר-נוער
http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=672690&blogcode=11645455
 
מסעות בחיים | האתר נבנה ע"י אילה כץ ayalaks@gmail.com   | התמודדות עם שכול ואובדן, חיים ומוות | ליצירת קשר לחץ כאן | © כל הזכויות שמורות
לייבסיטי - בניית אתרים