אתר מסעות בחיים | אילה כץ
עברית  |  English  |  
העגורים - הנצחה יוצאת דופן  |  חמישה ימים בפולין עם עדים במדים  |  מכתב לרמי, יום הזיכרון 2017  |  
 
מוזמנים לשתף :)
FacebookTwitter



מכתב לניר מזיו תדהר  

Back
דף הבית >> מכתבים לניר >> מכתב לניר מזיו תדהר

פורסם באתר GoGay, בכתובת:
 
נכתב ע"י: זיו תדהר, יום ראשון 6/9/2009
 
מכתב לניר כץ ז"ל
 כבר יותר מחודש אני מתהלך עצוב בידיעה שלעולם כבר לא אזכה לספר לך איך בגיל 16 חלמתי על דמותך - וכמה חשוב שאתה שם בשביל הנערים של היום  

 

ניר!
כבר יותר מחודש אני מתהלך עצוב בידיעה שלעולם כבר לא אזכה לספר לך כיצד חלמתי עליך עוד בטרם מלאו לך שנתיים. זה היה אי שם בשלהי שנות השמונים כשלי מלאו 16 וקצת. ולמרות שחלף כבר כמעט נצח, יש דברים שגם הזמן לא יכהה. אני זוכר שראיתי אותך אז בעיני רוחי באופן שדומה להפליא לתיאורי החברים שספדו לך. איש צעיר ואמיץ, חכם אחראי ובעל לב רחב.

הייתה לי כבר אז תחושה חזקה שאתה קיים במקום כלשהו, אבל לא ידעתי היכן לחפש אותך. לרגעים התחלתי לפקפק אם אי פעם תימצא. דימונה שבה גדלתי, היתה בעבורי חור בסוף העולם, ופעמים אחרות דמיינתי שאולי תגיח יום אחד בהפתעה. תהיה רואה ואינו נראה שכזה. תתיישב לידי בקצה הגבעה המדברית שאליה נהגתי לברוח מאמא, מאבא ומהילדים בשכונה. אתה היית מניח את זרועך על כתפי המתוחה להתפקע - כמה שהיא היתה אז מתוחה - ואומר לי שאני יכול לספר לך כל סוד שבעולם, ושאתה מבטיח שלא תספר לאף אחד.

אני חושב שהייתי אומר לך שאין לי בכלל סודות. בעצם אולי רק שלאחרונה הבטן מתכווצת לי ואז קשה לי לאכול, או שיש פעמים שאני פשוט אוכל בלי חשבון ואמא שלי קצת מוטרדת מהעניין.

אתה בטח היית אומר לי שמותר לפחד ושגם לך בגילי היו פחדים ושהנורא מכולם היה הפחד מפני מי שאתה עצמך. אני יודע שלו אמרת לי את כל זה, הבטן היתה מתכווצת לי עוד יותר ואני די בטוח שהייתי מנסה לשנות במהרה את נושא השיחה.

ניר, אם היית בא כבר אז, היית מגלה לי שלמרות הפחדים, גם לי מגיעה אהבה ושיש בעולם אהבות מסוגים שונים וזו שמתאימה לי אינה בהכרח מתאימה לשאר הילדים בבית הספר או בשכונה.

ואולי היית גם מספר לי שכשאתה היית בן גילי רצית לרגעים לאהוב כמו כולם אבל אט אט הבנת שאתה שונה ואחר ושיש לך דרך ייחודית משלך לאהוב ולהיות נאהב. היית מספר לי שהעולם מלא אנשים שחולקים אהבות דומות לשלי שמבינים לליבי ושאתה מזמין אותי להכיר אותם ולגלות שאני בכלל בכלל לא לבד.

אני היית מרצין מבט למשמע הדברים ואתה היית משיב בחיוך רחב שנמתח עד סוף גבעת המדבר. ואז שנינו היינו מתפקעים פתאום מצחוק כשהייתי פוצח כך סתם בלי סיבה בחיקוי מושלם של אילנית בבית מתוך "אהבה היא שיר לשניים". הזמרת האגדית שהייתי אז המעריץ היחיד שלה עלי אדמות וגם של מתי כספי או יוני רכטר וגם של מגזין האופנה "בורדה" שגנבתי לאמא בחשאי מהמדף.

ניר, לו רק באת אז, זה היה יכול להיות כל-כל אחרת. אולי כאבי הבטן הללו שרק הלכו ותכפו היו נעלמים ואמא שלי לא הייתה מוטרדת כל-כך ואפשר היה לוותר על כל הבדיקות הללו שהרופא שלח אותי אז לעשות ושבגללן כמעט שלא התגייסתי, כי כל-כך פחדתי מעצמי ומאמא ומאבא ובעצם מכל העולם. אני לא כועס שלא באת כבר אז, אני רק קצת מקנא בכל אותם צעירים שזכו לימים להכיר אותך ואת שכמותך בהגיעם לגיל שבו אני רק חלמתי את דמותך. המפגש איתך ועם יתר חבריך לצוות המדריכים, לבטח שינה לבלי הכר את עולמם.

ניר, גם כשיפסיקו לפרש ולכתוב בעיתון על מה שקרה, אני אמשיך לחשוב עליך ועל כל אותם נערים ונערות שישובים להם כעת על איזו גבעה חשופה בפאתי עיר או כפר. הם בטח חולמים כמוני שאולי תגיח פתאום. הם כבר לא יזכו לכך. אבל בישראל של היום, אתה ניר, כבר לא חלום בעבורם. אתה שריר וקיים גם אם מאז אותה שבת איומה יהיו אלה אחרים שימשיכו בדרך הייחודית שלך. זו שבדמיוני סיפרת לי עליה באותה גבעה מדברית לפני יותר מעשרים שנה.

 
מסעות בחיים | האתר נבנה ע"י אילה כץ ayalaks@gmail.com   | התמודדות עם שכול ואובדן, חיים ומוות | ליצירת קשר לחץ כאן | © כל הזכויות שמורות
לייבסיטי - בניית אתרים