אתר מסעות בחיים | אילה כץ
עברית  |  English  |  
העגורים - הנצחה יוצאת דופן  |  חמישה ימים בפולין עם עדים במדים  |  מכתב לרמי, יום הזיכרון 2017  |  
 
מוזמנים לשתף :)
FacebookTwitter



פרק 1: מבוא  

Back
דף הבית >> אלמנות ארוכת טווח >> פרק 1: מבוא
הערה: עקב כמה קשיים טכניים, האיזכורים בגוף הטקסט אינם במבנה המדוייק של APA, כמו גם כמה חריגות נוספות, לטובת ה WEB ...

 
פרק 1: מבוא
 
בעלי, רמי, נהרג במהלך שירות מילואים בשנת 1990, בתאונת אימונים, אסון צאלים א'. רמי היה בן 32 במותו. כאבי היה עצום. עולמי חרב, ואמונותיי התרסקו כולן. מה שפעם היה מובן וברור מאליו, היה עכשיו שברי הריסות. אנשים סביבי אמרו לי שעלי להיות חזקה, שעלי לחיות למען הילדים. אמרו לי שאחזור לחיים אחרי שתהליך עיבוד האבל יושלם. כן, חזרתי לחיים, מתוך הכרה בכך שעלי ליצור מחדש משמעות לחיי. לא היה לי מושג שחיי השתנו לנצח. לא היה לי מושג כי המסע בו פתחתי בקיץ 1990 ייקח אותי למקומות רבים כל כך, מגוונים כל כך. לא היה לי מושג כי זו תהיה נקודת פתיחה למסע אשר ייקח אותי לעמקי נשמתי. המסע החל במאבק לשרוד את חיי היומיום, והפך עם השנים למסע פסיכולוגי ורוחני. רבות מחברותי, אלמנות צה"ל אף הן, פוסעות במסעות משלהן, כל אחת במסעה הייחודי, במסלולה הייחודי, נפגשות בדרכים. אחת מנקודות המפגש הייתה בפורום לא רשמי אר הוקם עבור אלמנות צה"ל בנובמבר 2005.

השנים חלפו, הילדים גדלו. אחרי למעלה מעשרים שנות עבודה בעולמות המחשבים והטכנולוגיה, והקמת משפחה חדשה, מורכבת, לקחתי לעצמי זמן ללמוד בשלוחה הישראלית של אוניברסיטת לסלי (2005). במהלך כתיבת עבודות גיליתי כי כמעט ואין בנמצא מחקרים ארוכי טווח על שכול ואובדן, על אלמנות ארוכת טווח. כמעט ואין כתיבה על נשים אשר התאלמנו צעירות, כמעט אין דיבור על עולמן. שיחות חשפו נשים שגם אחרי 30 שנות אלמנות עדיין נאבקו "להחזיק את ראשן מעל המים", אחרות עדיין חיפשו משמעות לחייהן ולאובדנן. נשים רבות חיו את היומיום, התחתנו, הביאו ילדים לעולם, עבדו ויצרו. יחד עם את, חוו עצבות וגעגועים לבעל שנפל, חוו את תחושת ההחמצה, שלהן, של ילדיהן, ושלו. רגשות וזיכרונות עלו בעוצמה בימי השנה, ביום הזיכרון, באירועים של הילדים, כמו בר מצווה, גיוס, חתונה, או לידת ילד (נכדה של האלמנה). נחשפתי למחלות, ל PTSD (Post Traumatic Stress Disorder), לבעיות אכילה ושינה אצל חברותי. נחשפתי לנשים אמיצות אשר עשו את הלא יאומן בחייהן. דרך מחקר זה ברצוני להביא את סיפוריהן של נשים חזקות, אשר מצאו את עצמן בסיטואציה כמעט בלתי נתפשת, ומצאו בתוכן את הכוח לחיות, לא רק לשרוד. נשים אשר מצאו בתוכן את הכוח ליצור, לא רק לשמר את מה שקיים.

אתר האינטרנט לאלמנות צה"ל נוצר למטרת העברת מידע בין האלמנות. כאשר יצרתי את האתר לא ידעתי שאני יודעת לבנות אתרים, למרות עשרים שנות מומחיות בפיתוח תוכנה, ולא ידעתי לאן הוא יתפתח במהלך שלוש שנות קיומו. בסיום הסמסטר הראשון שלי בלימודי הנחיית הקבוצות בלסלי, נדהמתי לגלות כי קבוצה עובדת נוצרה ברשת. תיאוריות שלמדתי  ומפגשים של דינאמיקה קבוצתית בכתה, הופיעו כולם ברשת. התחלתי לשאול את עצמי שאלות רבות לגבי הקבוצה המקוונת, לגבי חוויית ההשתתפות בה, והתנהגות המשתתפות. תהיתי איך יכולה להתקיים קבוצה עובדת ללא הסטינג (setting) הבסיסי המוגדר כחיוני להכלת קבוצה (Yalom & Leszcz, 2005).

תהיתי אם הקבוצה המקוונת השפיעה על משתתפיה, האם תרמה להעצמתם, האם תרמה לחייהם. העבודה על מחקר זה אפשרה לי לשלב את סקרנותי העצומה בתחום הקבוצות, את המומחיות והניסיון בתחום טכנולוגיות המחשוב, ואת חוויותיי האישיות כאלמנת צה"ל מזה שנים רבות.

מצאתי את עצמי מתבוננת בסקרנות רבה בעולם ובפלא של חוויית הקיום האנושי,  מתוך תערובת רגשות של צער עמוק יחד עם שמחה וחמלה ללא גבולות. כל אלה הביאו אותי להכרה בחשיבות המחקר על העולם הלא מדובר של אלמנות ארוכת טווח.

 
נושא ומטרת המחקר
 
המטרה העיקרית של מחקר זה הייתה לבחון את החוויה של אלמנות צה"ל אשר השתתפו בקבוצה מקוונת, בהצלבה עם חווייתי שלי כאלמנת צה"ל, משתתפת בפורום, בהיותי גם היוצרת והמנהלת שלו. האתר הנחקר כבר אינו קיים, אולם נשים רבות היו חלק ממנו, והוא היה חלק מהן, במשך כשלוש שנים, החל בנובמבר 2005. המחקר שאף לגלות את התמות העיקריות אשר הובאו לקבוצה המקוונת על ידי האלמנות בשני נושאים: חייהן שלהן, והקבוצה המקוונת. המחקר שאף לחשוף גם את המשמעות שמאחורי התמות, מאחורי החוויה. התופעות והתהליכים התרחשו בהקשר קבוצתי, התגלו ונחשפו במהלך החיפוש אחר החוויה והמשמעות. בחינתם הייתה גם היא חלק מהמחקר  (Weinberg H. , 2006) (Yalom & Leszcz, 2005).

אובדן בן זוג הוא חוויה מטלטלת (Bonanno, Wortman, & Nesse, 2004) (Gentry & Shulman, 1988),  מדורגת שנייה, אחרי מותו של ילד, בסולם אירועי חיים גורמי דחק (Miller & Rahe, 1997). אלמנות משפיעה על תחומי חיים רבים: רגשיים, תפקודיים, ורוחניים. במקרים רבים, לאורך ההיסטוריה, מצבה הכלכלי, מעמדה החוקי והחברתי של אלמנה משתנים מיידית עם האובדן (Buitelaar, 1995). למרות ההכרה בעוצמת השינוי על חייה של האלמנה, מרבית המחקר מתייחס לשנים הראשונות לאחר האובדן, ולא מתייחס לחייה של האלמנה לאורך השנים (Bonanno, Wortman, & Nesse, 2004) (Carnelley, Wortman, Bolger, & Burke, 2006).

ניסיוני שלי מספר  לי על הציפיות אשר ציפו ממני משפחתי וחברי, יחד עם מעגלי היכרות רחבים יותר, להניח את אלמנותי מאחור, ללכת הלאה, קדימה, עם החיים. המיתוס רווח בחברה, בהקשר זה, מבוסס על האמונה כי תהליך האבל מוגבל בזמן מבחינת רוב האנשים, בעיקר מבחינת אלמנות, לבטח אם הן צעירות. אם לא הסתיים, כנראה מדובר בפתולוגיה. המיתוס ממשיך ואומר כי על תהליך האבל להסתיים בכל מקרה כאשר לאלמנה בן זוג חדש. מחקר זה סייע לי לגלות כי לא רק דעתי האישית היא שמיתוסים חברתיים אלה שגויים. המציאות של אלמנות רבות מרוחקת מאד ממיתוסים אלה, מהציפיות החברתיות. מצאתי שמחשבות, רגשות ותחושות אלה קיימות אצל אלמנות רבות לאורך עשורים אחרי האובדן.

המחקר ניסה ללמוד על החוויה של אלמנות צה"ל אשר השתתפו בקבוצה מקוונת. שאלות המחקר היו: (א) מהם הנושאים העיקריים עמן מתמודדות האלמנות בהקשר חייהן ואלמנותן שנים רבות לאחר האובדן, כפי שהתגלו בקבוצה המקוונת; ו(ב) מהי משמעות המפגש בקבוצה זו. המחקר חשף תופעות קבוצתיות בקבוצה המקוונת, וניסה לחפש גם תהליכים קבוצתיים. הקבוצה המקוונת הייתה המיכל אשר אפשר לאלמנות להניח בתוכו נושאים משמעותיים מחייהן, לחקור יחד את העקבות וההשפעות של התאלמנותן בגיל צעיר, על המשך חייהן. הקבוצה אפשרה למשתתפות רבות להצטרף לפעילות אשר אורגנה ותוקשרה באמצעות הקבוצה. פעילות זו נוצרה למען שינוי חוק ההסדרים 2006, ובהמשך למען שינוי בארגון אלמנות ויתומי צה"ל.

 
רקע והגדרות
 
תהליכי אבל ושכול (הבט פסיכולוגי על אובדן)

ספרים ומאמרים רבים משתמשים במושגים שכול (bereavement), יגון (grief) ואבל (mourning) לחילופין. על פי סטרובה, הנסון, סטרובה ושוץ (Stroebe, Hansson, Stroebe, & Schut, 2001), שכול מתאר את המצב האובייקטיבי לאחר אובדן. יגון הוא התגובה הרגשית לאובדן. המושג אבל מתאר את הפעילויות הננקטות ואת הדרך בה היגון בא לידי ביטוי, בהתבסס בעיקר על ההקשר החברתי והתרבותי של האבלים. בתרבות הישראלית משוייך המונח "שכול" לאובדן בהקשר הלאומי, כמו למשל בביטוי "משפחת השכול", המתייחסת למשפחותיהם של חללי צה"ל ומערכות הביטחון.

תיאוריות פסיכולוגיות רבות נוצרו במהלך השנים במטרה להבין את תהליכי השכול, היגון והאבל, ובמטרה לסייע, לתמוך ולטפל באנשים הסובלים כתוצאה מאובדן. פרויד (Freud, 1917/2002) היה הראשון לתאר את האבל כתהליך בן מספר שלבים, אשר על המתאבל לעבור. כאשר התהליך מגיע לסיומו, וכלל הליבידו נמשך חזרה מהאובייקט אשר אבד, האדם שוב חופשי. תפיסה זו השפיעה רבות על המשך התפתחות המחקר ושיטות הטיפול בתחום. חוקרים ניסו לפתח את תיעוד ותיאור השלבים אותם צריך לעבור האבל על מנת להתמודד עם האובדן, או לפחות לקבל אותו, להשלים עם האובדן. גל חדש של חוקרים פיתח תיאוריות מורכבות יותר של התהליכים בעקבות אובדן, בעקבות ההבנה כי אין בנמצא מידע אמפירי התומך בתיאוריות השלבים, וכי יש צורך בחשיבה מחודשת על הנושא (Bonanno & Kaltman, 1999) (Rubin S. S., 1999) (Stroebe & Schut, 2005).

התפיסה החדשה הדגישה את השוני האישי והאישיותי המשפיע על המגוון העצום אשר נמצא בין תהליכי עיבוד שכול ואובדן. בוננו וקלטמן (Bonanno & Kaltman, 1999) הציעו ארבעה רכיבים בתהליך השכול: הקשר, משמעות, ייצוג של מערכת היחסים האבודה, ותהליכי התמודדות רגשית. הם מעלים שאלות וספקות לגבי מושג "עבודת האבל", המומלץ כחלק מתהליך "נורמלי" לשחרור הקשרים עם הנפטר. רובין (Rubin S. S., 1999) הוסיף התבוננות משמעותית, המתמקדת על שני מסלולים של התמודדות עם אובדן: (א) הדרך בה אנשים מתנהלים בחייהם לאחר אובדן של אדם משמעותי; ו (ב) הדרך הייחודית בה היבטים יחסיים ובין-אישיים של מערכת היחסים עם הנפטר משתמרת במוחותיהם ובלבבם של האבלים.

להיות אלמנה

המחקר על תופעת האלמנות מושפע, מן הסתם, מהמחקר הכללי על תהליכי שכול ואובדן. עד שנת 2006 כמעט ולא היה מחקר ארוך טווח, מעבר לחמש שנים, על אלמנות (Carnelley, Wortman, Bolger, & Burke, 2006) בהתבסס על ההנחה כי בנקודת זמן כלשהי משלים האבל את התהליך, והסימפטומים נעלמים. דרמן (Derman, 1999) חקרה אלמנות צעירות, עד 38 שנים לאחר האובדן, כאשר גילן הממוצע של האלמנות היה 38. תוצאות הניתוח הסטטיסטי מראים כי רמות היגון לא ירדו עד השנה החמישית עד העשירית לאחר האובדן, ולא נעלמות לעולם. "יגון והתקשרות נמצאו ביחס חיובי ו significantly correlated בעשר השנים הראשונות לאלמנות. היחס היורד אחרי השנה העשירית, מציע שמערכות יחסים אחרות בין משתנים אלה מתקיימים בשלב זה של האלמנות (pp. iv-v). דרמן סיכמה את הראיונות שערכה עם האלמנות באמירה כי האלמנות משמרות היקשרות רגשית עם בעליהן המתים, ללא קשר לאורך הזמן שעבר מאז ההתאלמנות. האלמנות מתייחסות אל בעליהן המתים ברמות יותר סימבוליות ומופשטות, טענה דרמן.

מאסטקאסה  (Mastekaasa, 1994)טען כי הספרות המחקרית הקיימת לא הוכיחה עדיין כי השיפור ב well-being (רווחה נפשית) הינו קצר טווח או לחילופין, בעל מאפיינים קבועים יותר לאורך זמן. לטענתו, רוב המחקרים מסכימים על כך שהשפעת אובדן בן זוג, רק בחלקה זמנית. בויטלאר (Buitelaar, 1995) מסביר שהשורש הלטיני למילה האנגלית ‘widow’ הוא vidua, המתייחס לשורש שמשמעו ‘to place apart’. דרך הצגת מחקרים היסטוריים ואנתרופולוגיים על אלמנות (widows) ואלמנות (widowhood)  מראה בויטלאר כי במרבית המקרים אכן מורחקות האלמנות, ולא רק מבעליהן. מאסטקאסה (Mastekaasa, 1994) הצהיר כי אובדן בן זוג הוא אירוע מעורר לחץ (stressful) בפני עצמו, ומוסיף כי אובדן בן הזוג יכול לדרוש שינויים משמעותיים בחיים, מעבר לאובדן הרגשי. כרנלי ועמיתיו (Carnelley, 2006) מסכמים את המחקר בתחום, המתייחס למעורבות הקוגניטיבית והרגשית עם מציאות (reality) האובדן, ומסיקים כי הקשר הזוגי (the bond) מורגש לאורך שנים. הם דנו גם בצמיחה כתוצר פוטנציאלי בעקבות האובדן. מידע המרכז נתונים ממספר עשורים לאחר האובדן מראה, לראשונה, כי האלמנה ממשיכה לחשוב, לדבר על בעלה המת, להרגיש ולחוש תחושות מגוונות הקשורים אליו, גם בטווח הארוך. מחשבות ורגשו אלו, המופיעים במשך עשורים לאחר האובדן, מושפעים גם מימי שנה ומועדים אחרים לאורך חייה. הם מצטטים את ג'אנוף-בולמן (Janoff-Bulman) הטוענת כי לבני האדם שלוש הנחות בסיסיות לעולמם הפנימי: (א) הם בעלי ערך וראויים (They are worthy); (ב) העולם טוב ומיטיב; ו(ג) יש הגיון במה שקורה להם (what happens to them makes sense). אובדן בן זוג עלול לרסק (shatter) הנחות אלה, ומשאיר את הפרט לבנות מחדש את עולם ההנחות הפנימי שלו, ליצור מחדש (reestablish) משמעות בחייו. סטרובה ושוץ (Stroebe & Schut, 2005) סוקרים את ההיסטוריה של התיאוריות והמחקרים בתחום. הם מתארים את השונות של תהליכי השכול והאבל בין פרטים, בהקשר לאופי המוות (פתאומי או טבעי), גיל ההתאלמנות ומשתנים אחרים אשר ייסקרו בהמשך.

באופן אישי, יכולתי למצוא חלקים מהתהליך אותו עברתי מאז התאלמנותי במחקרים אלה, אולם החוויה (experience) כולה, לא הייתה שם. לילות ארוכים ובודדים ללא שינה, תוך כדי התבוננות כואבת בילדים הישנים, חשה בכאבם האינסופי, בכאבי שלי, בריקנות הממלאת אותי, התחושה שאני אבודה בעולם ללא משמעות. תחושת הכאב העצומה על חלומות אשר אבדו לנצח, געגוע לחיבוק, אפילו קטן. רגשות, תחושות ומחשבות שהתרוצצו גם שנים אחרי האובדן. את כל אלה קשה מאד לתאר דרך מחקר כמותני. המחקר הנוכחי יכול להשלים מבחינת התיאור האיכותני את גוף המחקר, הקטן למדי, הנוכחי. מחקר זה לא התמקד בשנים הראשונות לאחר האובדן, אלא על הניסיון והחוויה ארוכי הטווח בעקבות אובדן והתאלמנות, אשר כמעט ולא תוארו בספרות וכמעט שלא נחקרו (Carnelley, Wortman, Bolger, & Burke, 2006).

אלמנות ארוכת טווח אינה מושג אשר הוגדר בספרות עד היום. הגדרות הקשורות לזמן (time related) בהקשר של אבל או שכול (bereavement or grief) דנות בדרך כלל במצבים פתולוגיים. השערתי היא כי נשים אשר התאלמנו בצעירותן, בקונטקסט הלאומי, נושאות את אלמנותן לאורך חייהן. אין ביכולתי להגדיר אם מצב זה הינו נורמלי או פתולוגי, אבל מתוך מפגשים אישיים עם אלמנות רבות, ברור לי כי זה המצב. בניסיון להבין את משמעות הטווח הארוך (long-term), טענתי היא כי פרק זמן של 10-15 שנים לאחר האובדן יכול להיות מוגדר כ"אלמנות ארוכת טווח".

אלמנות צה"ל

בישראל חיות היום כ 4000 אלמנות צה"ל, מוגדרות ככאלה על פי חוק. ישנם גם גברים המוכרים כאלמני צה"ל, אולם מספרם מצומצם. מידע רשמי, פומבי, על מספר אלמנות ואלמני צה"ל, כמו גם על התפלגויות של מידע דמוגרפי, אינו קיים. ניתן למצוא אלמנות צה"ל בכל חלקי המדינה, מכל שכבה סוציו-אקונומית, ומכל הסקטורים בחברה בה קיים חוק שירות צבאי חובה. היכרותי האישית עם אלמנות רבות מאפשרת לי לטעון כי קיימות אלמנות יהודיות (הרוב) אך גם דרוזיות, בדואיות ואחרות. חלק ניצולות שואה, חלק נולדו בארץ, וחלק בחו"ל. רוב הנשים התאלמנו בצעירותן, רבות איבדו את בעליהן באירועים טראומטיים, במלחמה או בתאונה. ישנן נשים רבות אשר איבדו את בן זוגן, איש צבא, כתוצאה ממחלה. באופן מפתיע, כמעט ואין בנמצא בישראל כתיבה על אלמנות צה"ל, בין אם בספרות ובין אם בכתיבה האקדמית.
על פי חוק, אלמנת צה"ל אשר נישאה איבדה את ההכרה בה כאלמנת צה"ל ואת התגמולים אשר היו משולמים לה על ידי מדינת ישראל, דרך משרד הביטחון (החוק היה בתוקף בתקופת המחקר, ותוקן על ידי כנסת ישראל ב 23.11.2009). סיבה זו גרמה לאלמנות רבות לבחור בחיים עם בן זוג, ללא חתונה רשמית, בפרק ב' של חייהן הזוגיים. האוכלוסייה שהושפעה יותר מכל מהחוק הייתה אוכלוסיית הנשים הדתיות אשר בה לא מותרת זוגיות ללא נישואין כהלכה. בשבילי, לסטטוס אלמנת צה"ל יש משמעויות נרחבות הרבה יותר מאשר סטטוס משפחתי (marital status). הוא מגדיר חלק ממני אשר יישאר לאורך חיי, בלי קשר לקשר זוגי אחר. המשמעות היא מעבר לתיאור העובדה שהיה לי בעל שנהרג במסגרת צבאית. המונח אלמנת צה"ל יכלול, במחקר זה, את הנשים אשר איבדו את בעליהן במסגרת שירותם הצבאי, יהא מצבן המשפחתי והזוגי הנוכחי אשר יהיה.

קבוצה מקוונת

ברשת האינטרנט קיים מגוון עצום של קבוצות וקהילות מקוונות, עם מגוון עצום של טכנולוגיות התומכות במשחקים, משחקי תפקידים, ושיחות על תחביבים, פוליטיקה או כל נושא אחר. ישנן קבוצות החולקות מידע וידע, מאפשרות טיפול פסיכולוגי, ייעוץ ועוד. אתרי האינטרנט המאכלסים קבוצות וקהילות אלה שונים זה מזה במגוון פרמטרים: חלקם פתוחים לציבור וחלקם פותחים את שעריהן למנויים רשומים בלבד. חלקם מאפשרים אנונימיות, וחלקם מחייבים חשיפה של זהותו האמתית של הגולש, לפחות בפני מנהלי האתר. החיים ברשת עשירים וניתן למצוא בהם מקום לכל תחום עניין עליו ניתן לחשוב.  המרחב המקוון (Cyberspace) נמצא בתהליך התפתחות תמידי, משתנה ומתפתח, מרחיב את האפשרויות לתקשורת מקוונת באופן מתמיד [נכתב לפני עידן הפייסבוק]. רבים מתייחסים למרחב המקוון כאל עולם ווירטואלי. ניתן למצוא התייחסויות למונחים כמו קבוצה ווירטואלית, קהילה ווירטואלית, או כפי שוויינברג (Weinberg H. , 2001) מכנה זאת, מרחב ווירטואלי. המונח ווירטואלי רומז ללא אמיתי, ולכן העדפתי היא המושג מקוון, החף מאסוציאציות. יאלום ולשץ (Yalom & Leszcz, 2005) מצאו כי קבוצות מקוונות לעזרה עצמית (self-help support groups online) חשובות כמו קבוצות פנים-אל-פנים בהיבטים רבים. לקבוצה מקוונת יתרונות וחסרונות, כמו גם אתגרים רבים, אותם אתאר בפרק 2. סולר (Suler, 2000) (2000a) מציע את ההשערה כי שיחה כתובה היא אמנות, ומצהיר כי אנשים נבדלים זה מזה ביכולתם לבטא את עצמם בכתב, אולם זוהי מיומנות הניתנת ללמידה.

ברשת ניתן למצוא קבוצות עזרה עצמית רבות לאלמנות. הן שונות זו מזו בשפה ובקהל המטרה. לדוגמא, קיימות, בעיקר באנגלית, קבוצות לאלמנות צעירות, למבוגרות, לאלמנות אנשי צבא, או לאלמנות צעירות עם ילדים קטנים. בעברית ניתן למצוא מעט קבוצות כאלה, מעט פורומים באתרי הפורומים המובילים, המיועדים לאוכלוסייה כללית של אלמנים ואלמנות. עד נובמבר 2005 לא היה ברשת אתר לאלמנות צה"ל, למעט אתר ארגון אלמנות ויתומי צה"ל אשר העביר מידע בלבד, ומופעים של פורומים שעלו וירדו במהירות מהאוויר. במהלך 2006 היו שלושה פורומים לאלמנות, במהלך 2008 היו שניים. הפורום אשר הכתיבה בו נותחה במחקר זה כבר לא קיים, האתר בו היה כלול, נסגר.

הקבוצה המקוונת במחקר זה נבנתה כפורום טקסטואלי, א-סינכרוני, מבוסס דפדפן (web-based). הפורום היה חלק מאתר אינטרנט ייעודי, אשר אפשר לכל גולש לקרוא את ההודעות אשר נכתבו בפורום. המשתתפים יכלו לכתוב הודעות רק לאחר רישום לאתר. מדיניות האתר איפשרה רישום עם כינוי, ללא הכרח לציין את השם האמיתי או פרטים מזהים אחרים. משתתפים יכלו ליצור הודעה מובילה בפורום, להוסיף תגובה להודעה אחרת, ובכך להיות חלק מעץ הודעות (thread). שרשור (thread) מוגדר ככל ההודעות המופיעות תחת הודעה מובילה אחת, כמו שיחה. הודעות המתווספות כתגובות, מורחקות מעט מהשוליים, יוצרות תחושה של הבנת ההיררכיה של השרשור. לעתים מתכוון המשתמש להגיב להודעה אחרת, אך מתוך חוסר תשומת לב, קושי טכני או חוסר הבנה, מועלות כהודעה ראשית. לצורך מחקר זה נבחרו שרשורים שלמים להמשך ניתוח. יחידת המשמעות הבסיסית (basic units of meaning) היא חלקי משפטים, ללא קשר למיקומם בשרשור, כמקובל במחקר ניתוח התוכן מעוגן בשדה (Grounded Theory research). מכאן, הטקסט עלול להיות מוצא מהקשרו (Auerbach & Silverstein, 2003). הודעות ראשיות אשר הועלו בפרק הזמן של השיחה הפעילה, ואשר כללו תכנים דומים בהקשרם, נחשבו במחקר זה כחלק מהשרשור.

 
שיטת המחקר
 
הפורום המקוון נוצר בנובמבר 2005. מאז נאספו כל ההודעות אשר נכתבו בו לקבצים של מעבד תמלילים (Microsoft Word), במקביל להיותן זמינות ברשת, עד לסגירתו של האתר כולו. שרשורים מתקופות שונות לאורך חיי האתר נבחנו ונותחו כדי לחקור את הנושאים אשר הובאו על ידי הנשים לקבוצה המקוונת. השרשורים נבחרו על פי קריטריונים המובאים בפרק 3, בהתבסס על שיטת המחקר האינטואיטיבית (Intuitive Inquiry research method), אשר פותחה ע"י אנדרסון (Anderson, 1998) (Anderson, 2001) (Anderson, 2004) (Anderson 1998, 2001, 2004). השרשורים הנבחרים אורגנו ונותחו על מנת למצוא מהם הנושאים העיקריים עליהן כתבו האלמנות, ועל מנת למצוא מה הן כתבו על הקבוצה המקוונת עצמה. תהליכים קבוצתיים ותופעות קבוצתיות, אשר אפשרו או עיכבו שיתוף וצמיחה, נחשפו בתהליך ניתוח הנתונים. אלה מתוארים בפרק 4. נושאים מהותיים אשר לא דוברו, אך הייתי מצפה כי יעלו, יוזכרו אף הם, בהתייחסות למחשבתם של פוקס ואנתוני (Foulkes & Anthony, 1984) על החורים במטריצה הקבוצתית (Group Matrix).

מסגרת תהליך המחקר הכולל (framework) מבוססת על שיטתה של אנדרסון (Anderson, 2004), שיטת המחקר האינטואיטיבית (Intuitive Inquiry) למחקר איכותני. שיטת המחקר האינטואיטיבית מבוססת על שיטת המחקר ההיוריסטית (Heuristic research method) (Moustakas, 1990). השיטה מציעה חמישה מחזורים פרשניים (interpretative cycles) לתהליך המחקר, אשר עוצב בעיקר לדיסרטציות (dissertations). לאור מגבלות הזמן וההיקף של מחקר זה, יושמו במהלכו הרעיונות הבסיסיים בלבד. הנתונים אורגנו בשיטות אשר הוגדרו ע"י שיטת התיאוריה המעוגנת בשדה (Grounded Theory) לניתוח תוכן (Auerbach & Silverstein, 2003) (Creswell, 1998). הנתונים נותחו ועובדו על פי התהליך המתואר בפרק 3, על מנת לאתר נושאים (issues), דפוסים, תמות וקטגוריות, להעמקת הבנת החוויה של אלמנות ארוכת טווח, והעמקת ההבנה של החיים במרחב המקוון. בהתאמה לתהליך המחקר, נעשו מעברים חוזרים ונשנים על הנתונים, ארגונם במגוון דרכים, עד שהדרך ההולמת ביותר לניתוח הנתונים גילתה את עצמה. עבודה עם יחידות המשמעות הקטנות ביותר, בניתוק מההקשר בו הופיעו, הייתה הדרך לאתר נושאים לא מוכרים, על מנת לבנות מתוכם תמות וקטגוריות.

 
חשיבות ומשמעותיות (Significance) המחקר
 
המחקר מתמקד בצומת המחבר מספר מרכיבים: (א) מבט מקרוב על התכנים והדינאמיקה של פורום אינטרנטי פתוח, בו הביעו אלמנות צה"ל את מחשבותיהן ורגשותיהן; (ב) יישום פרספקטיבה של התבוננות על תהליכים קבוצתיים ועל דינאמיקה קבוצתית בקבוצה מקוונת; ו (ג) עבודה עם תהליך המחקר האינטואיטיבי לחקירת החוויה ביקום הטכנולוגי נדמית מרוחקת מאד ממחקרים אחרים אשר התנהלו תחת הפילוסופיה היוריסטית.
לתוצאות המחקר חשיבות בשלושה תחומים: (א) יישום המחשבה וההתבוננות על תהליכים ותופעות חברתית ברשת; (ב) הבנת המהות של אלמנות ארוכת טווח; ו (ג) התבוננות על התודעה (consciousness) האישית והלאומית של אלמנות צה"ל.

המחקר מדגים את הפוטנציאל של קבוצות מקוונות להרחבת ההעצמה העצמית של אוכלוסיות. להערכתי הוא מעודד פיתוח והקמה של קבוצות תמיכה מקוונות על בסיס מקצועי. מחקר זה הולך בעקבות מחקרים אחרים (Weinberg H. , 2006) (Yalom & Leszcz, 2005) אשר מרחיבים את הגדרת הקבוצה לרשת, מרחיבים בכך את החשיבה הקבוצתית, ומדגימים תהליכים קבוצתיים ואישיים במרחב המקוון. במהלך ניהול האתר והקבוצה המקוונת שאלתי את עצמי שאלות רבות, הן על האלמנות ארוכת הטווח, והן על הדינאמיקה של הקבוצה המקוונת. מחקר זה איפשר לי לענות על חלק מהשאלות, השאיר אחרות פתוחות, ומבחינתי, פותח את הדלת למחקר נוסף בשדה המשולב.

למחקר זה פוטנציאל של תרומה להבנה טובה יותר של תהליכי השכול, היגון והאבל בטווח הארוך על ידי השלמה של אספקטים אותם אין אנו מוצאים במחקרים כמותניים, ועל ידי הארכת משך הזמן הנחקר לאחר האובדן. על ידי העמקת ההבנה של הניסיון האנושי, המחקר יכול לסייע בפיתוח מודלים תראפויטיים (therapeutic modalities) ושירותים הולמים יותר לאוכלוסייה זו, הן בטיפול אישי והן בקבוצות, מסורתיות או מקוונות. אלמנות רבות, כמו גם מטפלים רבים, עדיין כבולים במידה רבה לתיאוריות הישנות בתחומי השכול והאבל, למודלים החד ערוציים או לתיאוריות השלבים (רובין, שיחה אישית, 2006). המודעות לתיאוריות החדשות יותר, המתארות אחרת את ההשפעות המורכבות על חיי האלמנות בפרט, והשכול ככלל, לאורך החיים, עדיין לא חלחלה. במחקר זה מצוי הפוטנציאל לאפשר לאלמנות להבין טוב יותר את עצמן ואת חוויותיהן דרך מפגש עם הסיפורים והתמות של נשים אחרות. נשים יוכלו למצוא דרך מפגש עם חוויותיהן והתנסויותיהן של נשים אחרות, גם חלקי עצמי אבודים. בעקבות מחקר זה ניתן יהיה להרחיב את המחקר על אלמנות ארוכת טווח, לפתח מודלים ארוכי טווח, הן בהקשר הספציפי של אלמנות צה"ל, והן לגבי אלמנות באופן כללי. צלילה נוספת לתוך הנתונים, התמות והקטגוריות אשר בחלקם ייחשפו כאן לראשונה בציבור, תאפשר את הבנתם העמוקה יותר, תאפשר הבנה של משמעותם.

המחקר חושף את סיפוריהן של נשים אשר השתתפו בקבוצה המקוונת, מעלה אותם למודעות החברתית. חשיבות השיח על נושאים אלה משמעותית לנשים אשר מרגישות כי אין הן זוכות להכרה הראויה. השיח משמעותי גם לחברה הישראלית, בתוכה תבוא לידי ביטוי ההכרה בסבל החבוי של נשים רבות החיות בתוכה. בראייתי חושף המחקר מסעות אנושיים, לפחות חלקים מהם, אשר ביכולתם לתרום להעצמה של אנשים אחרים, אשר אינם קשורים בשכול הלאומי בישראל.

מבחינתי האישית, משמעות המחקר הייתה עצם האפשרות לחקור בדרך לגיטימית את ניסיוני שלי. מסיבות רבות, אליהן לא אכנס כאן אולם רמזים להן אפשר יהיה למצוא בהמשך המחקר, מצפה החברה מהאלמנות להשאיר את אלמנותן מאחור, לשחרר את העבר, ולחיות את ההווה ואת העתיד. מעבר דרך שלבי המחקר האינטואיטיבי, כחלק מתהליך המחקר, היה מבחינתי חוויה בלתי נשכחת של כניסה עמוק פנימה אל תוך נשמתי, אל תוך רגשותיי. הייתה זו חוויה של צלילה חוזרת אל תוך הטראומה. חייתי מחדש את העבר, חציתי שוב אירועים מהעבר, אולם אחרת. כעת, בתוך תהליך המחקר האינטואיטיבי היו בי הכוחות והחוזקות לחוש הכל, בעוצמה בה לא חשתי בעבר, כאשר התמקדתי בחיי היומיום, כאשר עוצמתם איימה להכריע אותי. במהלך המחקר נעתי אחורה וקדימה בזמן. ביקרתי שוב בזמן בו ישבתי עם בני הבכור, מספרת לו שאביו לא ישוב משירות המילואים, מודעת לשלט קבלת הפנים הענק שהכין עבורו, ותלה על דלת ביתנו. חזרתי לבית העלמין הצבאי, מביטה בבני, האומר קדיש על קברו הטרי של אביו, ביום הולדתו השביעי. חזרתי לזמן בו עברה בתי ניתוח לב פתוח, שלוש שנים אחרי שאביה נהרג. הפעם יכולתי לאפשר לעצמי להרגיש את מלוא קשת הרגשות והתחושות. הכאב היה עצום במידה שמילים לא מסוגלות לתאר. זה היה גם תהליך ריפוי.

מעבר לכל האמור לעיל, המעבר מהעולם הרציונלי של מחשבים, מערכות מידע וטכנולוגיה, לקיצון השני של עולם המחקר היוריסטי, האינטואיטיבי, היה גם הוא מהמם בעוצמתו. התהליך עצמו איפשר לי לפתח בתוכי דרכים אחרות לדעת, דרכים אינטואיטיביות לתפיסת חוויותיי שלי, להיכרות עם הניסיון האנושי בדרכים שונות מאלה שהכרתי קודם, שונות מכל מה שנחשפתי אליו בעבר.
מסעות בחיים | האתר נבנה ע"י אילה כץ ayalaks@gmail.com   | התמודדות עם שכול ואובדן, חיים ומוות | ליצירת קשר לחץ כאן | © כל הזכויות שמורות
לייבסיטי - בניית אתרים