אתר מסעות בחיים | אילה כץ
עברית  |  English  |  
העגורים - הנצחה יוצאת דופן  |  חמישה ימים בפולין עם עדים במדים  |  מכתב לרמי, יום הזיכרון 2017  |  
 
מוזמנים לשתף :)
FacebookTwitter



מכתב ליו"ר הכנסת 22/4/2010  

Back
דף הבית >> אירועים, נאומים וכתבות >> מכתב ליו"ר הכנסת 22/4/2010

 
                                                                                                     22 באפריל 2010
לכבוד
יו"ר הכנסת מר ראובן ריבלין
ירושלים

הנדון: מכתבו של ח"כ כץ בקריאה לבטל את אירוע הקהילה הגאה בכנסת ישראל

עדיין מהדהדות באוויר מילותיך, יו"ר הכנסת מר ראובן ריבלין, אשר נאמרו באירוע פתיחת יום העצמאות השנה, על הצורך למוטט את החומות המפרידות בין סקטורים שונים בחברה הישראלית, על הפחד מה"אחר" שמעבר לחומה, הפחד המנוגד לכל מה שחוללה כאן הציונות. מנטאליות הבריחה מהדיאלוג מסכנת את המשך חיינו כאן, הוספת.
נדהמתי והזדעזתי לקרוא שחבר בכנסת ישראל מכריז קבל עם ועדה שערכים כמו אהבה, סובלנות, קבלה וכבוד לאחר, אותם ערכי אנוש בסיסיים, אותם ערכים שמפגש זה מייצג, מוגדרים בעיני חבר הכנסת הנכבד כ"ץ, במכתבו אליך, "תועבה". מורשת ישראל, המגולמת בעשרת הדיברות (בין היתר "לא תרצח"), ב"ואהבת לרעך כמוך", בנסיון הנרכש מתוצאותיה של שנאת חינם, אינה בבעלותו של חבר כנסת זה או אחר. רוח ישראל אינה מתייגת אנשים על פי הגדרה חיצונית כזו או אחרת, או על פי מסקנות שמסיק חבר כנסת על חייהם הפרטיים ומעשיהם של אנשים. מורשת ישראל אינה מתערערת בעקבות פרשנות כזו או אחרת של פסוק בתורה. מורשת ישראל אינה מצדיקה דברי שנאה קשים והדרה קיצונית של קבוצה גדולה של אזרחים במדינה, כפי שבאו לידי ביטוי במכתבו של ח"כ כ"ץ.
רבות הן המצוות בתורה, רבות מהן מחוללות בארצנו בפרהסיה, מתוך הבנה כי זכותו של כל אזרח לחיות את חייו, לבטא את אמונתו או את העדר אמונתו, בדרכו, גם אם יש מי שלא מרוצה מכך ומנסה לכפות דרך אחרת (רמז: זו לא הקהילה הגאה). במדינה דמוקרטית לא אוסרים על אדם כניסה ללב הדמוקרטיה רק כי נחשד בעבירה על מצווה אחת. האם נאסר על מחלל שבת להיכנס לכנסת ישראל? האם חייב כל חבר כנסת או כל מי שמבקר בה להצהיר כי מקיים הינו את כל המצוות? האם אי פעם הייתה הדרה על סמך מצווה אחת, שגם אם בוחר אדם לא לקיימה – אין זה נעשה בפרהסיה?
הפחד מהאחר, הבא לידי ביטוי בתגובותיהם של מי שמנכסים לעצמם את הפרשנות על מורשת ישראל ועל תורתה, מעורר בי תחושה של עצב רב. הנזק הנגרם לרבים אשר גם הם נבראו בצלם, ביניהם לא מעטים בקהלו של ח"כ כ"ץ, הוא עצום. דמיין לעצמך, כבוד יו"ר הכנסת, בחור צעיר המתמודד עם נטייתו, בחור צעיר המגלה כי הוא "שונה", בחור צעיר אשר בתוך תהליך אישי ופנימי לא פשוט וכואב, קורא דברי שנאה ומילים קשות – ולא שומע תגובה חד משמעית המגנה אותם.
דמיין לעצמך צעירים, כמו בני, ניר כץ ז"ל, יתום צה"ל, אשר בעצמו תרם שש וחצי שנים מחייו לשירות בצבא ההגנה לישראל, התנדב כמדריך בפרוייקט יזמים צעירים, תרם ונתן מזמנו לאחרים. אותם, ואותו, מוציא חבר הכנסת הנכבד מכלל "בן-אנוש ... בן תרבות יהודית". דמיין לעצמך את אותם צעירים אשר לא שומעים אותך מגנה באופן הברור ביותר את הדברים שהופנו אליך.
ח"כ כץ מדבר על "המשכיות החיים" ומפיץ רעל ודברי הסתה נגד קבוצה שלמה של אזרחים במדינת ישראל, אזרחים מכל שדרות החברה, מכל המינים והצבעים, ממגוון גדול של אמונות ושל אורחות חיים בלי לעצור ולחשוב לרגע מה עובר על אדם אשר נולד עם נטייה מינית אחרת וקורא את דבריו. ואתה עונה לו על הפן הפרקטי של קיום האירוע, מבלי לצאת באופן ברור המגנה את דבריו.
לא קיום האירוע עלול להחריף את הקרע בעם, אלא מילות ההסתה אותן מפזר חבר הכנסת הנכבד. לא מתן כבוד לאחר מעורר קרע בעם, אלא ייחוס כוונות שאינן קיימות, לקבוצה לגיטימית, אשר אין בכוונתה לפגוע באיש, אלא לחיות את חייה כרצונה, מתוך אמונה מלאה בחופש הפרט לחיות את חייו, בחופש הפרט לחיות מתוך האמת שלו, כל עוד אינו פוגע באחר. אין בקיום האירוע פגיעה אלא במי שהאירוע מעורר בו פחדים קמאים, מעורר בו תחושה של איום על קיומו שלו מתוך בורות ובערות ומתוך חוסר רצון לקיים דיאלוג אמיתי, כן ופתוח עם ה"אחר". אילו היה מוכן לדיאלוג היה מגלה אנשים, פשוט בני אדם, ולא רק תגים חיצוניים, לא רק "הומואים" או "לסביות" או "יהודים", "חרדים" או "חילונים", "שמאלנים" או "ימנים" - אלא בני אדם מורכבים, בני אדם אוהבים, בני אדם על כל מגוון הערכים ואורחות החיים. פשוט בני אדם. בדיוק כמוהו ...
כולי תקווה, כבוד יו"ר הכנסת, כי לא תעבור בשתיקה על ההסתה וההדרה הבאה לידי ביטוי במכתבו של חבר הכנסת כ"ץ, ולא תסתפק בהגדרת האירוע כאירוע פרטי של ח"כ ניצן הורוביץ. כולי תקווה כי תמשיך ותפעל באומץ למען דיאלוג פתוח, למען סובלנות ופתיחות בחברה הישראלית, על כל גווניה ומרכיביה.
בתוך הכאב והעצב על אובדן בני, ניר, על אובדנה של ליז ועל פציעתם הפיזית והנפשית של בני נוער רבים, ציפייתי ממך היא לפעול בנחישות למניעת פגיעה בבני נוער נוספים, באנשים נוספים. חובתנו המוסרית, כיהודים, כאזרחי מדינת ישראל, היא לקדם את האהבה בין בני אדם באשר הם בני אדם.
בראייתי מופקד בידיך מפתח חשוב ומשמעותי לקידום הסובלנות, ליצירת שוויון בין אזרחי המדינה, ללא קשר ל"תג" כזה או אחר שמצמיד להם גורם כלשהו. סליחה על התמימות, אבל אני עדיין מאמינה שאת הבערות אפשר לבער, ואת האור אפשר להביא לתוך החושך – מתוך אהבה לאדם באשר הוא אדם. וגם לך תפקיד חשוב בתהליך זה.

בברכה
אילה כץ,
אמו של ניר כץ ז"ל, מדריך הנוער שנרצח בבר-נוער בתל אביב, 1 באוגוסט 2009
 
 
 
מסעות בחיים | האתר נבנה ע"י אילה כץ ayalaks@gmail.com   | התמודדות עם שכול ואובדן, חיים ומוות | ליצירת קשר לחץ כאן | © כל הזכויות שמורות
לייבסיטי - בניית אתרים