אתר מסעות בחיים | אילה כץ
עברית  |  English  |  
העגורים - הנצחה יוצאת דופן  |  חמישה ימים בפולין עם עדים במדים  |  מכתב לרמי, יום הזיכרון 2017  |  
 
מוזמנים לשתף :)
FacebookTwitter



טקס פתיחת כנס משפחות הקשת 10/2/2010  

Back
דף הבית >> אירועים, נאומים וכתבות >> טקס פתיחת כנס משפחות הקשת 10/2/2010

אירוע הפתיחה של כנס "משפחות הקשת" התקיים ב 10 לפברואר 2010
הזמינו אותי להיות אחת הדוברות בטקס הפתיחה, ואלה הדברים שנשאתי:
 
"באהבה כמו באהבה, אין דבר כזה שאין דבר כזה :-) "
 
במשפט הזה סיכם ניר, בני היקר, מאמר שכתב לפני כמה שנים על בי סקסואליות, מאמר שממש במקרה מצאתי לפני כמה ימים ברשת.
נראה שאת הכנס הזה אפשר לסכם במשפט הזה. ערכי המשפחתיות, ה"ביחד", האחריות, התמיכה והאהבה – נדמה שהם משותפים לא רק ליושבים כאן ולבאי הכנס, אלא לרבים בחברה הישראלית כולה. אילו רק יכולנו לחיות את חיינו שלנו, מתוך כבוד לחייו ולדרכו של האחר, בלי לשפוט את הדרך בה בוחר כל אחד מאיתנו לממש ערכים אלה, או ערכים אחרים בהם הוא בוחר, בלי להחליט עבור אחרים איך "נכון" יותר לחיות – היה עולמנו טוב יותר.

אתמול הייתי ב"יד ושם", במסגרת יום הכנה למשלחת "עדים במדים", אליה צורפתי כאלמנת צה"ל. עמדנו ליד תמונה של עצרת מימיו הראשונים של היטלר בשלטון, עוד לפני פרוץ האלימות. אז "רק" שינו את הדגל, "רק" הקפידו על האריות של נשות קציני ה SS, "רק" החלו להכתיב אילו ספרים מותר לקרוא ואילו אסור. אחד הנושאים שעלו ליד אותה תמונה היה נושא האחריות. התבוננו על נושא היכולת, או המוכנות, של כל פרט בחברה לחיות ולפעול מתוך אחריות לעצמו ולחברה בה הוא חי. נשאלו שאלות לגבי אחריותו של היחיד בעת שמתרחשים בחברה בה הוא חי אירועים הפוגעים בו או באחרים סביבו. נשאלו שאלות על המחיר שעלינו לשלם כאשר אנו בוחרים ללכת בדרך הערכית בה בחרנו, מול המחיר אותו נשלם אם לא נפעל מתוך ערכים אלה.
שלא תהיה אי הבנה, אני לא משווה שום דבר לשואה. שאלת האחריות של הפרט יכלה לעלות גם ממקומות רבים נוספים, אני פשוט עדיין תחת ההשפעה של אתמול ...

אישית, תמיד האמנתי בזכותו של כל פרט לחיות על פי דרכו, לממש את חייו ואת ערכיו, כל עוד הוא לא פוגע באחר. תמיד איפשרתי לילדי לבחור את דרכם בחיים, בלי להתיימר לדעת טוב יותר מהם מה נכון להם, מה מתאים להם ... בדיוק כפי שלא הייתי רוצה שהורי שלי יתיימרו לדעת מה נכון לי יותר, מה מתאים לי יותר ... אני לא רוצה להכתיב לאף אחד איך לחיות, בדיוק במידה בה אני לא רוצה שמישהו אחר יכתיב לי איך לחיות.

האמנתי, פעלתי, יישמתי, אבל רק בתוך משפחתי שלי, בסביבה הקרובה לי. אולי לא באמת האמנתי עד הסוף שבכוחו של פרט, בכוחה של קבוצה קטנה – להשפיע, לשנות, לתרום משהו משמעותי לחברה כולה. אחרי הפיגוע בבר-נוער, ב 1 לאוגוסט 2009, הבנתי את הטעות. הטעות שלי, ושל רבים במה שמכונה "הרוב הדומם". אחרי שהבנתי, התחלתי גם לפעול. לצאת מהבית, מהבועה הקטנה שלי, ולעשות. כשיצאתי, פגשתי אנשים שלא חיכו. פעילים חברתיים שלקחו ומימשו את האחריות האישית ופעלו לשינוי. פגשתי אנשים מארגוני הקהילה השונים שעשו, גם כשהיה הרבה יותר קשה מאשר היום. פגשתי את המתנדבים של תהל"ה, שפעלו שנים למען הורים אחרים, למען בני הנוער, ובחצי השנה האחרונה הגבירו והעצימו מאד את הפעילות, עם הצטרפות של 40 מתנדבים נוספים.

מעבר לתמיכה בהורים המתלבטים בנושאים שונים סביב הנטייה המינית או ההעדפה המגדרית של בניהם ובנותיהם, תהל"ה רואה כחלק מתפקידיה את התמיכה בזכותו של כל אדם לחיות את חייו על פי דרכו. תהל"ה מאמינה ופועלת, יחד עם, ולמען, ארגונים בקהילה, מתוך תפיסה שפעילות משותפת מאפשרת הרבה יותר, מעצימה את כולם.
אנחנו מאמינים שכהורים יש לנו אחריות. אחריות להיות אתכם, לאפשר לכם לחיות את חייכם, להעצים את עצמכם ולקדם את הסובלנות בחברה כולה, את הפתיחות, את הנכונות לאפשר לכל אחד להיות מי שהוא.

החברה כולה תרוויח כשנהיה במצב בו פעילות למען לא תהיה פעילות נגד. כאשר האהבה תהיה המנוע, ולא השנאה. כאשר הקבלה תהיה הדלק ולא ביטול האחר. כאשר הבעד לא יכלול הדרה או דה-לגיטימציה של אחר. החברה שלנו תהיה במקום אחר כאשר נפסיק לעשות הכללות, נפסיק לפעול מתוך שיפוט, נפסיק לראות את האחר דרך הפריזמה של הסטריאוטיפ, של ה"מגזר" אליו הוא שייך. החברה שלנו תהיה במקום אחר כאשר נראה את הפרט יחד עם הקולקטיב, כאשר נבין שלא תמיד יש סתירה בין מה שטוב ונכון לחברה ומה שטוב ונכון לפרט. זה נכון בעיני לחברה כולה, וחשוב במיוחד גם בתוך הקהילה הגאה ...

הכנס הזה, שהחל כחלום של מספר אנשים קרם עור וגידים, בא לעולם מתוך אמונה בערכים של משפחתיות, כבוד, ואהבה. כולי תקווה שיהווה נדבך נוסף לשינוי בתפיסת החברה את הקהילה הגאה, את הזוגיות, המשפחתיות, הכבוד ההדדי, האחריות ההדדית ובעיקר, את האהבה. (שינוי כזה לא יזיק לרבים בחברה כולה ...)
ואסיים עם מה שהתחלתי: "באהבה כמו באהבה, אין דבר כזה שאין דבר כזה :-)"
 
 
מסעות בחיים | האתר נבנה ע"י אילה כץ ayalaks@gmail.com   | התמודדות עם שכול ואובדן, חיים ומוות | ליצירת קשר לחץ כאן | © כל הזכויות שמורות
לייבסיטי - בניית אתרים