אתר מסעות בחיים | אילה כץ
עברית  |  English  |  
העגורים - הנצחה יוצאת דופן  |  חמישה ימים בפולין עם עדים במדים  |  מכתב לרמי, יום הזיכרון 2017  |  
 
מוזמנים לשתף :)
FacebookTwitter



אות זכויות האדם 11/12/2009  

Back
דף הבית >> אירועים, נאומים וכתבות >> אות זכויות האדם 11/12/2009

האירוע התקיים ב 11 לדצמבר 2009

מתוך נימוקי הוועדה לבחירה בניר כץ ז"ל:

"עבור ניר כץ, ההתנדבות, התרומה לקהילה והחינוך היו לדרך חיים. כמי שפעל מתוך גישה הומניסטית ואוהבת אדם, האמין שיש לתת לזולת, ובפרט לבני נוער וצעירים, את מירב התמיכה והכלים על מנת שיוכלו להתעצם ולמצות את יכולותיהם, כדי שבתורם יוכלו גם הם לתרום לחברה".

"על פעילותו האמיצה והתומכת בקרב בני נוער אשר נעשתה בהתנדבות ובצנעה; על נכונותו לתרום מזמנו וממרצו לקידום הסובלנות ולמאבק בדעות קדומות ובגזענות, החליטה האגודה לזכויות האזרח בישראל להעניק לניר כץ ז"ל את אות זכויות האדם ע"ש אמיל גרינצוייג"

תגובת אילה כץ, אמו של ניר ז"ל:

"האירוע הנפשע ורווי השנאה שבו נרצח ניר, קטע חיים מבטיחים של עשייה ואהבה. כמי ששירת בצבא שש וחצי שנים ועסק בהתנדבות בחינוך ובפעילות חברתית, ניר האמין בנתינה, באהבה ובהתמודדות עם האמת. הוא האמין כי המצוקות נוצרות כתוצאה מהדברים הלא מדוברים, ושעבור צעירים מהקהילה ומשפחותיהם, חוויית היציאה מהארון וההתמודדות הכנה, קשה ומורכבת ככל שתהיה, היא הכרחית לצורך צמיחה ולהתפתחות של המשפחה כולה. בכל מקום תרם וניסה לשפר את חייו ואת חיי הסובבים לו. כולי תקווה שמסר חייו יסייע לרבים בצמיחתם ויהווה השראה לעשייה ולאהבת חינם".


דברים שאמרתי בעצרת, לאחר קבלת האות מידי הסופר סמי מיכאל, נשיא האגודה לזכויות האזרח:

מרגרט מיד, אנתרופולוגית, אמרה את המלים הבאות: "לעולם אל תפקפק בכל שקבוצה קטנה של אנשים חושבים ובעלי מחויבות יכולה לשנות את העולם; למעשה, זה הדבר היחיד שאכן שינה". 

היום, במצעד זכויות האדם, אנחנו רואים הרבה קבוצות של אנשים כאלה. אנשים שחשים שהם יכולים לשנות את העולם, עולם של ציניות חברתית, חוסר אמון לעתים, והרבה שלבים לא פשוטים בדרך.

היום, אנחנו רואים הרבה אנשים הפועלים בצנעה, למען ערכים ואידיאלים בהם הם מאמינים, למען עצמם ולמען אחרים.

היום אנחנו רואים את האנשים שלא מחפשים את הכותרות אלא את העשייה; מחפשים את האהבה בין בני האדם, מחפשים את החמלה. זהו מסר החיים של ניר.

היום, כשאני עומדת כאן עם רגשות מתערבלים של עצב והתרגשות, עם דמעות בעיניים ועם תקווה בלב, אני רוצה להודות למי שהמליץ על ניר לקבלת האות, ולוועדה שהחליטה להעניק לו אותו, לאגודה לזכויות האזרח שיזמה את המצעד ולארגונים הרבים, כמו גם לאזרחים הרבים, אשר משתתפים בו.

היום אני רואה גם את אלה שכל השנים עושים ופועלים, אבל גם אנשים, כמוני, הידועים בכינוי "הרוב הדומם", שחיו בבועה שלהם בשקט ובשלווה יחסיים – ולא יצאו לרחובות, אולי כי "בנו זה לא נוגע" ... עד שזה נוגע, אולי כי "לנו זה לא יקרה", עד שזה קורה ...

היום אני כאן כי ניר מייצג בעיני ובעיני הועדה שהחליטה להעניק לו את האות, את כל אותם אנשים אשר פועלים מתוך אהבה לשמה, לטובת ולהעצמת האחרים, מכבדים ומחבקים את עצמם, השונה מהם והדומה להם, פועלים מתוך תחושת שליחות מתוך אמונה שאפשר לשנות, בלי להתבייש ובלי להתנצל.

אותי חינכו על ערך השוויון. שוויון בין בני אדם, בלי לסווג או לתייג על פי מאפיין חיצוני כלשהו. ככה גדלתי וככה חינכתי את ילדיי. אותי חינכו על תרומה לחברה, וכך חינכתי את ילדיי.

חינכתי אותם גם להכרה כי בתוך המשפחה ובחברה הרחבה לכל אחד מאתנו יש זכויות, אבל יש גם חובות; חובות הנובעים מתוך האחריות של כל אחד מאתנו, לעצמו ולאחרים.

היום ברור לי שאפשר לפעול למען ולא רק נגד, שאפשר להתעצם, ולא על חשבון האחר.
אז תודה, ו"תעבירו את זה הלאה".

 

 

 
מסעות בחיים | האתר נבנה ע"י אילה כץ ayalaks@gmail.com   | התמודדות עם שכול ואובדן, חיים ומוות | ליצירת קשר לחץ כאן | © כל הזכויות שמורות
לייבסיטי - בניית אתרים