אתר מסעות בחיים | אילה כץ
עברית  |  English  |  
העגורים - הנצחה יוצאת דופן  |  חמישה ימים בפולין עם עדים במדים  |  מכתב לרמי, יום הזיכרון 2017  |  
 
מוזמנים לשתף :)
FacebookTwitter



מדריך להורה המבולבל 12/2/2010  

Back
דף הבית >> אירועים, נאומים וכתבות >> מדריך להורה המבולבל 12/2/2010
 
אנחנו הורים. עם האופוריה היה צריך להתנהל במטלות השוטפות. "למה התינוקות לא באים עם מדריך למשתמש" אמר רמי, אבא של ניר, איש מחשבים כבר אז, בחיוך. אמר, ולא ידע כמה צדק. כל תקופה בחיים הביאה איתה אתגרים חדשים, לימוד מחודש שלי את עצמי, את ילדי, את משפחתי.

המעברים של ילדי ושלי הצריכו, כל פעם מחדש, לבחון את הבלבול, את חוסר הוודאות, את כל מה שחשבתי שכבר למדתי על גידול ילדים, על המשמעות של להיות אמא, להיות הורה. לא למדתי בבית הספר להיות הורה, לא קבלתי "מדריך למשתמש", לא כשהם נולדו ולא כשהם גדלו, ובכל זאת, התמודדתי עם מה שבא ועשיתי את המיטב שיכולתי באותה תקופה.

הייתי מי שאני בדרך שנראתה לי הנכונה ביותר באותו זמן, באותה סיטואציה. וכן, לפעמים גם טעיתי. מעברים רבים אנחנו חולקים עם אנשים אחרים, קרובים יותר או פחות. החרדות שלנו ושל הילד הנכנס לגן חדש מוכרים לרבים. עד היום אני זוכרת קבוצת אמהות עומדת בפתח הגן, מסרבת להתנתק, מחליפה חוויות על הצחוק ועל הבכי, שלהן ושל ילדיהן.

משתפות אחת את השנייה בלבטים אם כבר הגיע הזמן ללכת לגן, אולי כדאי להישאר עוד קצת בבית עם הילד, אולי בכל זאת הוא גדול מספיק להסתדר לבד. משתפות אחת את השניה ברגשות הכאב על הפרידה, בתחושות המוזרות שהילד כבר גדול. השיתוף מקל, מסייע, מאפשר להיכנס לתפיסה נוחה יותר של מה שקורה. התחושה שאני לא לבד עם הלבטים, עם הרגשות, בהחלט הקלה על המעבר.

הבלבול הראשוני

מעברים אחרים בחיים, שלנו או של ילדינו, מסתתרים מאחורי חומות של רגשות, מחשבות ותחושות שהרבה פחות קל לחלוק עם אחרים. אחד המעברים האלה היה כשהילד "יצא מהארון". מאיפה זה בא פתאום? מה קרה לו? מה קורה לי? מליון שאלות הציפו אותי, יחד עם כאב ותחושה של בילבול ופחד. מה המשמעות של זה? חיים קשים? חיים של בדידות? ממש לא היה לי שמץ של מושג.

ישבנו ודיברנו, אני שאלתי והוא סיפר. הבנתי שזה לא "פתאום", אלא תהליך שהוא עבר עם עצמו ועם חברים, עם בני נוער מתלבטים כמוהו, עם מדריכים שסייעו לו להכיר את עצמו, להתמודד עם הפחדים שלו לאור מה שעלה בתוכו, עם שאר הרגשות והתחושות שעלו בו. הבנתי שבראייה שלו הבחירה היא אם לחיות עם האמת שלו בעולם, ביושרה עם מי שהוא או לחילופין, להסתיר, להסוות, לרמות – כדי לחיות "כמו כולם", במקום אשר מבחינה חיצונית קל יותר.

הבנתי שמה שהינחה את המחשבות שלי לא היה ידע, אלא בורות לא מעטה, שלא קל היה להודות בה. בעצם, לא ידעתי דבר ולא הבנתי מה המשמעות של להיות הומו או לסבית או בי או טראנס. אני לא בטוחה שהיום אני מבינה. הבנתי שהדבר החשוב ביותר הוא קודם כל לחבק את הילד שלי, להיות איתו. להבין שהוא בדיוק אותו ילד שהיה לפני שסיפר, להעריך את האומץ שלו לספר.

הבנתי שזה לא מובן מאליו. הבנתי שהוא שיתף אותי כי הוא סומך עלי. הבנתי שהוא שיתף כי הוא בוטח בי, בנו, בוטח בתא המשפחתי שיקבל אותו כמו שהוא. גם טבעוני וגם הומו. עם הזמן הבנתי גם שזכות נפלה בחלקי באותו מקום בו הילד שיתף אותי במקום הכי אישי שלו, במקום הכי רגיש שלו, בתוך כך שהוא יודע שהוא אולי פוגע בחלומות שלנו לגביו, אולי מאכזב אותי, אותנו.

עברתי עם עצמי תהליך של לימוד, של הכרה במציאות החדשה, תהליך של פרידה גם מכמה חלומות שהיו לי בשבילו. לא היה קל לעשות את ההפרדה בין המיתוסים שהיו סביב הקהילה לבין מה שהוא סיפר לי. לא היה קל להתמודד עם המראה שהוא הציב בפני מבחינת החופש שלו לחיות בעולם עם האמת שלו. עם הזמן הבנתי גם שתהליך ההתמודדות לא הסתיים אצלי ובמשפחתי ברגע שהבנו וקיבלנו את הילד, את החבר שלו ואת החבר'ה.

אם הבן שלי הומו - מה זה אומר עלי?

 

אירועים שונים העלו שוב את הנושא לסדר היום הרגשי. חתונת בנם של חברים טובים העלתה שוב שאלות, תהיות, בילבול. מעבר לכל זה, לא היה קל לשתף חברות בהתלבטויות שלי, ברגשות שעלו, במחשבות. כאן כבר אין "גן" כזה שכולן מכניסות אליו את הילדים בראשון לספטמבר.

היום, ממרחק של שנים ושל אירועים, עדיין לא הכל ברור לי. אבל דבר אחד ברור לי מאד: להישאר לבד עם המחשבות והרגשות, עם הבדידות, "להתבשל" לבד עם רגשות האשמה, עם החששות מתגובת הסביבה, עם המחשבות על "מה זה אומר עלי כאמא אם יש לי בן הומו", או אולי "מה יחשבו עלי אם יש לי בת לסבית", להתחפר עמוק בארון אחרי שהילדים יצאו ממנו – זה לפגוע קודם כל בעצמנו כבני אדם וכהורים, לפגוע בעצם גם בילדינו, במשפחתנו.

ראיתי בחודשים האחרונים הרבה הורים שסיפרו על הנטייה המינית של בניהם ובנותיהם, השילו מעל עצמם את המשא הכבד של הסוד איתו הלכו שנים. ראיתי הרבה הורים שהופכים את האתגר למנוע צמיחה. ראיתי הורים שהופכים את המשפט המפורסם "מה זה אומר עלי ..." למקור של עוצמה, למקום בו הם מעריכים גם את עצמם כהורים על כך שבנם או בתם בוטחים בהם, חולקים איתם משהו שאחרים שומרים בסוד גדול גם מהוריהם.

ראיתי גם הורים רבים שנשארו עם הבלבול, ומתוכו הם מחפשים תשובות לעצמם ולאחרים, גם מתוכו הם מחפשים דרכים לתרום ולסייע להורים אחרים, לבני נוער מתלבטים. הורים רבים הגיעו ומגיעים לתהל"ה, ארגון תמיכה להורים של הומוסקסואלים, לסביות, בי וטראנס. בתהל"ה ודרך תהל"ה מוצאים רבים בני שיח איתם ניתן לחלוק רגשות ומחשבות, ללמוד יחד מעט יותר על הקהילה אליה משתייכים ילדיהם. המפגשים עם הורים אחרים מאפשרים לכל אחד למצוא את דרכו שלו בהתמודדות, את הכוחות שכבר יש לו בפנים, גם אם הוא לא מודע להם.

בתהל"ה אנו מנסים לתת מענה לקבוצות שונות, המתמודדות עם מאפיינים ייחודיים לסביבה או לקהילה בה הם חיים. הקמנו קבוצה להורים דתיים, אשר מעבר לנושאים אחרים מתמודדים גם עם הלכה שאוסרת יחסי מין בין גברים וגם עם החשש מנידוי חברתי בתוך הקהילה בה הם חיים. הקמנו קבוצה לסבים וסבתות, אנחנו בשלבי הקמה של קבוצה לאבות בלבד ועוד.

אתם לא לבד

ביקשו ממני לכתוב "מדריך להורה המבולבל" ומיד נזכרתי במה שרמי אמר לפני שנים כה רבות כאשר ניר נולד. גם אז לא היה "מדריך למשתמש", וגם לאחר גילוי הנטייה המינית או הבחירה המגדרית של הילד/ה אין מדריך כזה. יש רק מוכנות ללכת בדרך, מוכנות להתמודד עם מה שבא.

לטעמי הדרך היא להכיר במה שיש. הדרך היא להכיר את עצמנו, להכיר באמת את ילדינו, כמו שהם, לא כמו שאנחנו רוצים שהם יהיו, ולהתמודד, יחד עם אחרים, עם מה שיש, עם השאלות המשותפות להורים רבים, עם השאלות שעולות אצל כל אחד מאיתנו, עם כל מה שעולה – מתוך כבוד ואהבה לכל אדם באשר הוא אדם, ייחודי ונפלא כמו שהוא.

חשוב לי שתדעו שאתם לא לבד. הרבה הורים נשארים עם הבדידות, כל אחד מסיבותיו הוא, וחבל. מי שרוצה לשוחח, להיפגש, להיעזר, או לעזור - מוזמן ליצור איתנו קשר. באתר האינטרנט שלנו www.tehila.org.il  תוכלו למצוא את רשימת הטלפונים של מתנדבי תהל"ה, את כתובת המייל שלנו ואת המקום בו ניתן להירשם לרשימת התפוצה.

אתם מוזמנים בחום ובאהבה, בתקווה שתפרגנו לעצמכם לא להישאר לבד עם ההתמודדות, עם הבלבול...

מעוניינים לקרוא עוד? היכנסו לפרויקט "זכויות הקהילה הגאה" בערוץ nrg חברה


אילה כץ 12/2/2010 9:50

החזקתי את בני הבכור בידיים, כמה שעות אחרי שנולד. אהבה מסוג שלא הכרתי הציפה אותי. הרגשתי חיבור מדהים לתינוק הקטן והחמוד הזה, לא הפסקתי לחבק ולהתבונן בכל פרט, להריח את הריח המתוק, להתלהב מכל חלקיק תנועה שלו. אחרי כמה ימים הגענו הביתה ויחד למדנו מחדש את עצמנו, את הזוגיות, את המרחב החדש הזה. 
 
אתם לא לבד: מדריך להורה המבולבל
 
מה קרה לו? מה קורה לי? מיליון שאלות הציפו אותי יחד עם כאב ותחושה של בלבול ופחד. ממש לא היה לי שמץ של מושג. אז שאלתי
 פורסם לראשונה ב NRG חברה, בכתובת http://www.nrg.co.il/online/1/ART2/057/130.html

 
מסעות בחיים | האתר נבנה ע"י אילה כץ ayalaks@gmail.com   | התמודדות עם שכול ואובדן, חיים ומוות | ליצירת קשר לחץ כאן | © כל הזכויות שמורות
לייבסיטי - בניית אתרים