אתר מסעות בחיים | אילה כץ
עברית  |  English  |  
העגורים - הנצחה יוצאת דופן  |  חמישה ימים בפולין עם עדים במדים  |  מכתב לרמי, יום הזיכרון 2017  |  
 
מוזמנים לשתף :)
FacebookTwitter



שישבת שגרתי  

Back
דף הבית >> אלמנות כותבות >> שישבת שגרתי
 

דברים שכתבה אלמנת צה"ל המבקשת לא לפרסם את שמה ...


 שישבת שגרתי

  בוקר:  ילדים.. בי"הס.. קפה.

סופר, מרכז, יום שמשי נחמד, מצב רוח רגיל.

כספומט, - זוג חברים חיל אוויר – הרמוניה שלהם,

צביטה בצד שלי.

הולכת, קונה, ממשיכה.

צהריים: אוספת את כרמל. היא יפה, מפטפטת, צוחקת, מספרת. כל כך יפה, חמודה, מצחיקה.

"יקירי, מה אתה מפסיד!!!".

ממשיכים... בית, אחר צהריים של יום שישי. ריחות בישול – פרחים – נרות ריחניים. צוחקים, מדברים. ארוחת ערב.

אני והבן "המורד": כן – לא, אמרתי – לא אמרת, רוצה – לא מסכימה – כן מסכימה.

עוד פעם כואב לי בצד.

ערב מאוחר: יוצאים בזוג, "ערב שירה". נפגשים ... חיבוקים ... יין ... צחוקים ... חיוך אמיתי וחם.

לפתע השירה מסביב מתעמעמת – פרצופים מטושטשים ופתאום הוא שם לצידי – מוחא כפיים, שר חזק – "תמיד אמרתי לך שאתה שר חזק מדי. תשיר עם כולם". שתי דקות עוברות. אני שוב עם כולם, שרה צוחקת.

לילה: הלוואי והיום ארדם כמו בן אדם נורמאלי ...

שבת: קימה איטית עצלה – בית של בוגרים.

נסיעה ל ...

 

כואב, כואב, כואב, כואב ...

ואם הוא היה, ומה היה קורה אילו ...

הפסד הפסד הפסד ...

צוחקים, מתגלגלים, בני היקר מחקה מישהו, הוא מצחיק, הוא חכם, הוא מדבר ומדבר.

ואני יודעת, ואני רואה את הכאב שבפנים.

והוא יודע שאני יודעת – אפילו שלא אומרים.

 

ויוצאים, לבית קפה. נוהגת, ובראשי – אתה נותן הערות, ואתה מסביר. ואין לי מושג אם אתה רואה, אבל אין יום, אין יום, שאני לא רואה אותך              
שישבת שגרתי........   
 
מסעות בחיים | האתר נבנה ע"י אילה כץ ayalaks@gmail.com   | התמודדות עם שכול ואובדן, חיים ומוות | ליצירת קשר לחץ כאן | © כל הזכויות שמורות
לייבסיטי - בניית אתרים